רש"י על שבת נ״ב

1 דאיתותב דעתיה - להודיעו שלא נתכוונתי:

2 בפרומביא - מי הוי נטירותא יתירתא לגביה או לא:

3 הלכה כחנניא - ולא איכפת לן אי הוי נטירותא יתירתא:

4 יוצאה באפסר - אם תחבו בחקיקת קרן אבל בקשירה בעלמא לא דילמא שלפא מרישה מתוך שראשה דק והיא מתנתקת לכאן ולכאן כשמושכין אותה ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים:

5 תחב לה בזקנה - שקשר שער זקנה כמין נקב ותחב האפסר לתוכו:

6 מנתחא - מתנתקת וקופצת אנה ואנה לברוח מידו:

7 כאיב לה - הזקן שנתלש השער ומכאיבה:

8 תנן התם - בסוף פרקין ולא פרה ברצועה שבין קרניה:

9 לנוי - שצובעה וקולעה לנוי בין קרניה כמין קליעה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה:

10 לשמר - שאוחזה בה:

11 אסור - דפרה מינטרא בלא אחיזה אלא מוליכה לפניו וקסבר נטירותא יתירתא משוי הוא:

12 ולשמר מותר - קסבר נטירותא יתירתא לאו משוי הוא:

13 ארבע בהמות - וקס"ד דהכי קאמר באפסר יוצאו' ולא בחטם אלמא נטירותא יתירתא משוי הוא:

14 ומאי חזית - דמסמית הא דשמואל מקמיה ההיא סמי ההיא מקמי הא:

15 דאיתמר - בהדיא דשמואל הוא דשרי וההוא דמחליפין כדאוקימנא דלא למעוטינהו מחטם אלא למעוטי נאקה מאפסר דלא מינטרא ביה:

16 קשרה בעליה - לפרה אדומה:

17 במוסרה - אפסר:

18 במוליכה מעיר לעיר - וסתם פרה פונה למקום מרבץ שלה וצריך לאוחזה כשמוליכה לעיר אחרת ולאו נטירותא יתירתא הוא אלא אורחא היא:

19 שאני פרה - אדומה:

20 דדמיה יקרים - ובעי נטירותא יתירתא משנולדה:

21 יוצאין כרוכין - הרצועה סביב צוארן ואע"פ שאינו אוחזה לאו משוי הוא דלנוי נמי אורחייהו הוא:

22 נמשכין - שמושכה ברצועה הקבועה בטבעת השיר:

23 יוצאין נמשכים - דנטירותא אורחא הוא:

24 ואין יוצאין כרוכים - דלנוי לאו אורחא הוא:

25 כרוכין לימשך - כרוכים בריוח שיכול להכניס ידו בין הכרך לצואר או יניח מעט מן החבל שאם באת לברוח ימהר ויאחזנה:

26 מולאות - פרדות:

27 דאי ס"ד דרב דימי נמשכין לחוד קאמר - אבל כרוכין לא ולא אתא לאשמעינן אלא דמולאות משתמרות באפסר ולא הוי משוי להו:

28 מדרב יהודה אמר שמואל נפקא - דקס"ד דקיבלה רבי מיניה דרבי ישמעאל ברבי יוסי:

29 טבעת אדם - שנותן באצבע לנוי:

30 טמאה - דתכשיט הוא וממדין ילפינן דמנה בהן תכשיטין אצעדה וצמיד וגו' ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם במדבר לא:

31 טבעת בהמה - כגון שיר:

32 טבעת כלים - כעין שעושין בראש ידות הכלים:

33 ושאר כל הטבעות - כגון העשויות לדלת:

34 טהורות - דלאו משום תכשיט מיטמאו דאין תכשיט לכלי וכלי נמי לא הוו אלא תכשיט כלי ומיהו בעודן מחוברות לכלי מיטמו עם הכלי דהוי יד לכלי דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו:

35 בבאין מנוי אדם לנוי בהמה - מתני' כגון שנעשה שיר זה לתכשיט אדם ובעודו לאדם נטמא ולאחר טומאתו נתנו לבהמה וצריך להטבילו מטומאתו ראשונה שלא יגע בטהרות:

36 הואיל ואדם מושך בהן את הבהמה - חשיב ליה כלי תשמיש דאדם:

37 מקל של בהמה - שרודין בו את הגמל או את הנאקה אי נמי כעין שעושין להנהיג את הדוב:

38 של מתכת - דאילו של עץ פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה:

39 מאי טעם - הרי צורך בהמה:

40 רודה - מכה ומייסרה:

41 והאיכא חציצה - שטבעת הקבוע בשיר קבוע בו בחוזק ואין המים נכנסין שם:

42 בשריתכן - הכה בפטיש עד שנתפשט ונתרחק הנקב סביב סביב:

43 כרב יוסף סבירא ליה - דאמר כשהן של בהמה נמי מקבלי טומאה הואיל ואדם מושך בהן הלכך כי ריתכן לאחר טומאה אכתי במילתייהו קיימי ולא פרחה טומאתן דאכתי חזו לבהמה:

44 דאי כרבי יצחק - דאמר לא מקבל טומאה אלא בעודן לאדם טומאה זו שקבלו בעודן לאדם כיון דריתכן ושוב אין נאים לאדם בטלי להו מתורת תכשיט וטהרו מטומאתן:

45 יורדין לידי טומאתן במחשבה - מאחר שחישב עליו שיניחנו כמות שהוא עכשיו ולא יוסיף תיקון אחר הוא גמר מלאכתן ומקבל טומאה:

46 ואין עולין מטומאתן - מאחר שחישב על העור לעשות שטיח ירד לידי טומאה ואם חזר וחישב עליו לרצועו' וסנדלים לא בטל מתורת כלי ולא טהר בכך עד שיתן בו אזמל דהוי שינוי מעשה הא בשינוי מעשה מיהא עולה מטומאתו:

47 לתקן - וזו היא תקונו לצורך בהמה:

48 לאו מעשה הוא - לבטל מתורת כלי:

49 במחוללין - מתחלה נעשו חלולין רחבים שיש חלל בדביקתן שנתן טבעת בתוך טבעת כמות שהוא רחב:

50 שחולקין - יש חילוק בהלכותיהן ואיני יודע מהו חילוקן:

51 אלא לענין שבת - לענין הוצאת שבת יש חילוק בין יש עליה חותם לשאין עליה חותם כדאמר לקמן בפ' במה אשה שבת דף נט.:

52 דא ודא אחת היא - כל טבעות דין אחד להן:

53 כי קאמר ליה איהו נמי - דא ודא אחת היא:

54 שהתקינה לחגור בה מתניו - שקבעה בראש רצועה ועשאה כמין בוקלא אבזם שעושין לסרגין של סוסין:

55 ולקשור בה בין כתפיו - בתי זרועותיו בראצייר"א:

56 טהורה - דהדר הויא לה כטבעת כלים ולא דמיא לאדם מושך בהם שאינו משתמש בה כלום אלא מונחת ועומדת לרצועה ומיהו עם הרצועה מקבלת טומאה אבל אם היה נוטלה ומחזירה אינה מקבלת טומאה לעצמה:

57 דאצבע קאמר ליה - ולענין שבת יש חילוק:

58 אלמוג - עצי אלמוגים והוא נאה:

59 טמאה - דבתר טבעת אזלינן ופשוטי כלי מתכות טמאים:

60 היא של אלמוג טהורה - דפשוטי כלי עץ הוא:

61 אלא לענין שבת - לענין הוצאת שבת יש חילוק בין נקובה לשאינו נקובה דנקובה קתני חייב חטאת ובשאינה נקובה כגון אישפיגל"א שהיא תכשיט קתני אינו חייב חטאת בפרק במה אשה שבת דף נז::

62 חורה - חור שלה:

63 עוקצה - פונטא:

64 חלודה - רואיירא"ה:

65 והוא שרישומה - של מחט ניכר דהוי כלי וטמאה ל"א שרישומה של חלודה ניכר בבגד היינו עיכוב תפירה וטהורה:

66 בשיפא - נישופת בשופינא שקורין לימ"א פצירה שאין בה חלודה:

67 מותר לטלטלה בשבת - בחצר דהא חזיא ליטול את הקוץ ותורת כלי עליה:

68 ולא אמרו נקובה - חלוקה להלכותיה אלא לענין טומאה בלבד דנקובה מקבלת טומאה ושאינה נקובה לא:

69 הא תרגמא אביי - בפרק כל הכלים:

70 בגלמי - שהוא גולם שנקצצה מן החוט ועומדת לינקב התם הוא דכל זמן שלא נקבה אינה מקבלת טומאה דהא לא נגמרת מלאכתה ולענין טומאה כלי מעשה כתיב במדבר ל״א:נ״א שגמר כל מעשהו ומיהו לענין שבת שריא דזימנין דממליך עלה ומנח לה הכי ומשוי לה מנא לנטילת קוץ אבל מחט שנגמרה מלאכתה כגון אישפינגל"א שאינה עומדת לינקב דא ודא אחת היא לטומאה:

71 מתני' מרדעת - בשטי"ל ומניחין אותו כל היום על החמור לחממו דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה:

72 שהיא קשורה בו - בגמ' מפרש:

73 זכרים - אילים:

74 לבובים שחוזות כבולות וכבונות - מפרש בגמרא:

75 צרורות - דדיהן צרורות פעמים ליבש שמהדקן כדי שלא יחלבו עוד ויתעברו או יהו שמנות לאכול ופעמים לחלב לשמור חלבן שלא יטפטף לארץ וקושרין להם כיס בדדיהן:

76 ר' יוסי אוסר בכולן - דמשוי הוא:

77 חוץ מן הרחלים הכבונות - שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט:

78 יוצאות צרורות ליבש - ר' יהודה סבירא ליה כתנא קמא דלאו משוי הוא ומיהו ליבש דמיהדק שפיר וליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאיתויי אבל ליחלב דלא מיהדק שפיר חיישינן: